השנה היה לי מזל שביליתי חלק מחופשת האביב על נהר יער. לצאת לדוג עם אוהלים עם קבוצת חברים זה סוג מיוחד של תענוג. המחנה שלנו לא היה קבוע: במהלך המסע בן השבוע החלפנו שלושה מקומות חנייה. דיג באולטרה-קרקע בנהר היער מתפתל הוא נושא של סיפור נפרד. דגים שנתפסו היוו באופן טבעי את חלק הארי מהתזונה שלנו. באמצע העזיבה מרג דגים מסורתי, דגים מטוגנים וקולש התחיל לעצבן, והתבשיל, שניתנו לנו ובן זוגי מדי חודש כחלק ממנה (אנו משרתים במשרד החירום) לא היה בפינו זמן רב. כניסוי, בן זוג לקח עמו בית עשן ביתי כדי לגוון את הדיאטה. נחנו על נהר קטן. עברתי לאורך גדת הנהר עם מוט מסתובב, ובן זוגי התמקם באיזור שובל ליד המחנה וחיכה למגרש על מדרכה שבנה מישהו.
הוחלט לעשן את מלכודת הבוקר.
הכל התברר פשוט ביותר. פשוט פיזרנו את כל הדגים שנתפסו במלח והכנסנו אותם לדלי. הם הבעירו אש והתחילו להתכונן לעישון.
כדי ליצור עשן, שימשו שבבי אלדר.
בית העשן היה מבית רפואה מפלדת אל חלד. בתחתיתו שפכו כמה קומץ שבבי עץ, ומעל שלושה אגוזי מתכת הונחה יריעת נירוסטה במרחק של כ -2 ס"מ מהתחתית. לאחר מכן הונחה רשת שבתוכה הונח הדג.
הם סגרו את המכסה עם המכסה והעלו אותו על האש למשך 20 דקות.
אש האש, מחממת את קרקעית מעשן העשן, שבבי עץ מחוממים וזה נתן עשן חם לעישון דגים. לאחר שהוצא מהאש, הורשה בית העישון להתקרר במשך עשר דקות.
הדג התברר כחום זהוב.
בזמן שהם מניחים את השולחן, הם הניחו את החלק השני של הדגים בבית העשן. הגחח התגלה כזהוב, והמוטה כהה יותר.
כל הדגים היו הגונים לפי הטעם, אבל עדיין אהבתי את המוט. יחד עם הגריל ניתן להניח את הדגים על השולחן בצורה יפה וגם טעימה.
בירה תהיה אידיאלית לבשר חזיר מעושן, אבל היה הרבה לחץ ביער עם בירה, אז אכלנו אותו עם לחם וטרגון. ללשונית אחת בחדר העישון התאים קילוגרם של דגים. אין בעיות בבישול, אבל התוצאה פשוט נפלאה. בהיעדר מקרר, זו עוד דרך טובה לשמר את המלכוד. החיים בדיג הם גם חשובים מאוד, לכן בטיול ארוך, בית עישון פשוט הכרחי.
