אבל הפעם אמרתי לעצמי: "די בכך, אתה צריך לסיים את העבודה, לא משנה מה זה יעלה לך."
אז זכרתי את שעות האבק על מדף במזווה זמן רב והחלטתי לעשות מהם דבר שאשתמש בו.
לפני מאה שנה, מישהו "טוב לב" נתן לנו את המהומה הזו, שכפי שאפשר לנחש, חידשה את אוסף הדברים שלא נטענו.
חולצה ישנה הוסרה מהארון ללא תחתית, עם חומר יפהפה, אך לא מתאים לזמן רב. היה רגע דבק ומברג.
התהליך החל.
בעזרת מברג הסרתי את מעטפת הפלסטיק המפחידה מהשעון, הוצאתי את הזכוכית ובדקתי את החוגה, שהיה צריך להדביק במקומות מסוימים.
לאחר מכן, היא חתכה חתיכת בד שהתאימה בגודלה מהחולצה וחתכה בה חור במרכז. אגב, לא לפספס את הגודל, זה היה אפשרי רק מהניסיון השני, שכן בראשון, החומר בקושי הגיע לשפה. אז מהניסיון שלי אני יכול לומר שעדיף לחתוך יותר ואז לקצץ אותו כבר על שפת השעון.
ואז התחיל הרגע המייגע והכי לא נעים, היה צורך להדביק את כיסוי הפלסטיק על החומר.
בעזרת דבק ואמא של מישהו, עדיין הצלחתי לעשות זאת. נכון, נאלצתי להיפרד מהמניקור ופעמיים לקרוע אצבעות שנתקעו במקום מבד. אבל על ידי ניסוי וטעייה, ניחשתי שקל יותר להשתמש בעט הכדורי הישן, שגבו מאוד קל להדביק את החומר. על גניחותי, כשהייתי צריך לקרוע אותה ולחזור ולבצע אותה בגלל שהבדים התנשפו, אפילו לא אספר.
ועכשיו הדבק התייבש, אפשר היה להרכיב מחדש את השעון. באופן מוזר הם נראו נחמדים מאוד, אבל משהו היה חסר. ואז נזכרתי בפרפרים ש"חיים "בתמונה חסרת הטעם של חברתי, מה שהפך אותה למגניבה מאוד.
נפתר, עושה תפאורה מפרפרים.
ציירתי תבנית על נייר וגזרתי אותה. ואז מצאתי כיסוי לסלט שקניתי במשקל לפני מספר ימים והבנתי שהפלסטיק הזה יעשה מאה אחוז. העברתי את התבנית לפלסטיק וגזרתי שני פרפרים.
היא התכופפה במקומות שבהם התחילו הכנפיים, מכיוון שהפלסטיק היה רך מספיק בשביל זה.
אחרי שנאלצתי לזכור את ילדותי ולהתחיל לצייר. לקים ישנים שימשו שימושיים, שהתברר שהם בשפע. בצד הקדמי מרחתי את בסיס הצבע, אדום-כתום.
עשיתי את שפת הברונזה של הקשת, צבעתי הבזקים של ורוד בהיר וזהב ושמתי ארבע נקודות על כל פרפר.
התוצאה שימחה אותי, הפרפרים נוצצו, אך לא היו משוכללים או צבעוניים מדי, שיהיו מיותרים בבד כחול-אפור עם דפוס פייזלי בשולי השעון.הדבקתי אותם לשעון בסדר אקראי והתחלתי ליהנות מהתוצאה.
רק שעתיים של עבודה, מניקור הרוס ועור קרוע מדבק על האצבעות. אבל התוצאה עלתה על כל הציפיות שלי. שעון מקסים עם פרפרים תלוי עכשיו במקום המרכזי ביותר שלי. ובאופן מוזר, אחרי שעה כבר לא חשבתי על מניקור ודבק מיובש, אלא לעתים קרובות הסתכלתי על השעון, כי אני ממש אוהבת אותם.
